אני דמות בהצגה שגדולה ממני.
בתפקיד הראשי: אדם שחיי הכלב נכפו עליו מכורח הנסיבות.
אני הולך ברחוב הרטוב והחשוך, מנסה לתפוס קרן שמש בודדה של צהריים, אך הזרועות החמימות של המאור הגדול מתקשות לעבור את העננה הכבדה שפקדה את העיר.
ניצנים של צבע מהלכים בתוך האפור הגדול, משחקים את התפקיד שלהם בהצגה, כל אחד לפי מלבושו – גיבורי-על בלייקרה, נסיכות בשמלות מלמלה, פאות מכל ז'אנר קולנועי.
כלב גורר את שתי רגליו לאורך הרחוב המנוכר, מתכנס בתוך פרוותו הדקה. עם כל תחפושת שמצטרפת לרחוב, העיר לובשת חג גם היא, ומשנה את פניה. היא כבר לא דורסנית או מאיימת.
יש משהו מרגיע בללכת מחופש, אני חושב לעצמי, בזמן שאני מביט בגבר מסוקס לובש שמלת ערב נשית ועקבים.
יש משהו במשחק שלנו בפורים, שהוא הרבה יותר אמיתי מהמסכה שאנחנו לובשים מדי יום.
*
תגי מחיר על תחפושות. אני נגנב מהמחירים. מאז שהייתי גור, פורים תמיד רגש אותי. אמא הייתה שוקדת יומם וליל על תחפושות הום-מייד שהיו זוכים בכל תחרות במקומות הראשונים.
"זה לא עניין של מקוריות", אני עומד עם חבר בחנות תחפושות, ורואה איך הוא נכנע לרוח החג החדשה, והופך לאביר אצילי ב-250 שקל. "זה עניין של אותנטיות".
"למה אתה מתחפש?" הוא תוהה, אבל אני מרגיש תשוש מעבודה, לא בטוח שיש לי כוח לשחק השנה במשחקי הילדים הללו.
"אז למה שלא תקנה משהו וזהו?", הוא שואל מבעד לשריון הלא אמין שהוא אוחז.
"אתה יודע. אני מתכלב", אני עונה, כמעט בטבעיות, אבל מרגיש שזו לא היתה התשובה הנכונה.
שני צעירים עוברים לידי, היא במינימום בגדים ואיפור מוגזם, והוא במשקפי פלסטיק גדולים וחיוך מרגיז. מאחוריהם הולכת חולצת בוב-ספוג בתלת-מימד, שנקנתה במחיר מופקע.
הם מקיפים אותי – פיטר פן סקסי, מיני מאוס זונה, אחות שהיא גם זומבי, חרדי מתערטל. הכל בהזמנה מיוחדת מתופר, רפליקות שכבר ראיתי בשנים קודמות.
רוח קלילה, המביאה איתה ענן כבד, מקפיאה את פני, כמו צופר שמבשר על בואו של הגרינץ'. שניות לאחר מכן, הרחוב נשטף.
*
המיטה שלי נראית כמו עיי חורבות. כל חתיכות הבד שמצאתי בדירה, בגדים שלי ושל שותפה שלי, שוכבות אחת עם השניה באורגיה המונית של חג, ואני עומד עליהן, כמנצח, ומנסה לשלב קומבינציות. כל שילוב כזה יגרום לי לשחק דמות אחרת, במשחק התחפושות הפורימי הזה.
אלה אותם בגדים שלובש המתכלב בדמות היום-יומית שלו, אבל החג הזה הם יקבלו משמעות אחרת.
*
ערב. ההצגה עולה. אני מביט בתחפושות הקנויות המהלכות ברחוב.
אם יש אמת בעולם, היא מופיעה הערב בדמויות שכולם משחקים. נוח לשחק תפקיד שנתפר לך מראש.
לא קניתי תחפושת לא מתוך התכלבות.
לא קניתי תחפושת, כי רציתי לחזור למקורות.
זה לא עניין של אותנטיות או מקוריות.
זה עניין של לא להיות כמו כולם.
לערב אחד בא לי להיות אמיתי.
בא לי להיות אני.
המתכלב 